טיפול קוגנטיבי-קונסטרקטיבי | הרשמו לניוזלטר |
|---|
| טיפול קוגנטיבי-קונסטרקטיבי |
|
טיפול קוגנטיבי-קונסטרקטיבימאת: אריק איל עבודה במסגרת תואר מוסמך- אוניברסיטת ת"א תוכן הענייניםמבוא
1.א- תיאור המקרה 1.ב- סקירת ספרות
2.א- תוכנית ההתערבות 2.ב יתרונות וחסרונות של תוכנית ההתערבות סיכום רשימה ביבליוגרפית
מבואעבודה זו תתמקד בהצגת טיפול בגישה קוגנטיבית- קונסטרקטיביסטית בילדה הסובלת מחרדת פרידה. על פי רונן (1997), חלק ניכר מבעיות ההתנהגות של הילדים , בהם גם חרדות , נגרמות מדפוסי חשיבה מוטעים וכן מקושי בשליטה עצמית ולכן הטיפול בבעיות אלה צריך לכלול שינוי דפוסי חשיבה לא פונקציונליים על ידי פיתוח שליטה עצמית. בחלקה הראשון של העבודה יוצג תיאור מקרה של בר (שם בדוי), ילדה בת 7 להורים פרודים, הסובלת מחרדת פרידה. בהמשך תובא סקירת ספרות תיאורטית על בעיית הפוביה בכלל ועל פוביות וחרדות אצל ילדים בפרט. בחלק השני תוצג תוכנית ההתערבות על פי שלביה השונים, לפי הגישה הקוגנטיבית-קונסטרקטיביסטית וכן תינתן התייחסות הן ליתרונותיה והן לחסרונותיה של הגישה.
בעבודה
זו יודגם טיפול המבוסס על האמונה הטיפולית
בגישה הקוגנטיבית. לפי רונן (1997), ההנחות
הבסיסיות בטיפול הקוגנטיבי הן כי מחשבות,
תפיסות וקוגניציות משפיעות על ההתנהגות,
כאשר בטיפול נעשה ניסיון לפתח תהליכי חשיבה
חדשים במקום התהליכים הלא פונקיונליים. רשימה ביבליוגרפית * אליצור,א. טיאנו,ש. מוניץ,ח. ונויימן,מ.(1998). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה. ת"א: פפירוס.
1.א תיאור המקרהבר הינה ילדה בת 7 , המתוארת כילדה אינטלגנטית, יצירתית ובעלת התפתחות נורמטיבית בהתאם לגילה. יש לה חברים מבית הספר ומשכונת מגוריה והיא תלמידה טובה. לבר אח אחד הגדול ממנה בשנתים ומתואר על ידי אימו כילד חכם, יפה ומוכשר. למעשה, שני הילדים מתוארים כילדים מוצלחים , אשר בעברם לא היו שום בעיות מיוחדות. המשפחה הינה משפחה מבוססת היטב המתגוררת בשכונת וילות במרכז הארץ. האם, בעלת מקצוע חופשי, עובדת כעצמאית ונעדרת שעות רבות מהבית- כבר מרגע לידת הילדים. האב, איש שיווק עצמאי, עבד עד לפני כשנה מתוך הבית. לפני כשנה עזב האב את הבית על רקע קשיים ביחסים בין בני הזוג. לאחר תקופה קצרה (כחודשיים), הכיר האב אישה גרושה שיש לה 3 ילדים ועבר להתגורר עימה. האב נוהג לבקר את ילדיו אך אינו מקפיד על ימים ושעות קבועים כך שביקוריו אינם בטוחים אף פעם ובנוסף, בגלל קשיים כלכליים, נוהג לאספם ולהחזירם הביתה במכוניתה של חברתו החדשה, יחד איתה ועם ילדיה. בכל פעם שהאב מחזיר את הילדים, משטתחת בר על הכביש בבכי ואינה מוכנה לחזור הביתה. האם מתארת סנריום עצוב שחוזר על עצמו- "האב מוריד את בר מהאוטו ונוסע...בר נשכבת על הכביש ופורצת בבכי ובצרחות...האם נאלצת להאבק בה כשעה עד שמצליחה להרגיעה אותה ולהכניסה הביתה". האם מתארת התפרצויות בכי בלתי נישלטות נוספות אצל בר סביב ביקורי האב. האם פנתה לטיפול כדי- " לפתור את הבעיה המביכה שנוצרת בכל פעם מחדש כאשר האב מחזיר את בר הביתה". כפי שיתואר להלן, התהליך הטיפולי התמקד הן בטיפול בחרדת הפרידה של בר והן בחיזור מתמשך ותובעני אחר האב , במטרה לגייסו לתהליך הטיפולי ולהדריך אותו כיצד לנהוג עם ילדיו. 1.ב סקירת ספרותהפרעת הפוביהפוביה (PHOBIA)- היא תגובת פחד מתמשכת שאינה עומדת בשום פרופורציה לסכנה ממשית. תגובה זו עלולה להפריע באורח קשה למהלך החיים התקין של הסובל ממנה (נדלר, 1989). מקור המילה פוביה הוא מהמילה היונית בריחה או אימה (בק, 1985). לפי פרס (1990), היא מוגדרת כתגובת פחד שאינה הולמת את המצב, עקבית מאוד , מוכללת ואינה מציאותית מפני שלא נשקפת כל סכנה משמעותית לאדם הפוחד. מארקס (1990) מציין שהתגובה הפובית היא דוגמא להתנהגות לא אדפטיבית אשר נלמדה באופן המפריע לאדם להסתגל לסביבתו. כפי שהאדם למד להיות מפוחד מפני המצב או האובייקט כך ניתן ללמדו ליהיות לא מפוחד. על פי אליצור, טיאנו ונויימן (1998), החולה הפובי מודה בדרך כלל בחוסר ההגיון שבפחד, אך הוא חש צורך להתרחק מאותם אובייקטים או מצבים מעוררי פחד ולהימנע מהם. במידה ויבוא איתם במגע, הוא יקבל התקף חרדה. כך מנסה החולה לקבל מעט שליטה על הפחד , דרך הימנעות והתרחקות. כאשר החולה אינו נמצא במגע עם המצב/האובייקט מעורר החרדה, התנהגותו רגילה והרגשתו טובה, אולם במידה והוא יודע כי ייאלץ בקרוב להתמודד עם המצב/האובייקט, הוא ניהיה מתוח, חרד ומדוכדך. מכיוון שכך, החולה יגביל ככל שיצטרך, את פעילויותיו ותפקודיו כך שיוכל להימנע ממצב מעורר חרדה. לכן, יכולתו של החולה לנהל חיים חופשיים , מלאים ופעילים מוגבלת לעיתים במידה משמעותית. מארקס (1990), מציג תגובה נוספת של חולים לפוביה והיא התנהגות פובית נגדית, בה החולה נמשך למצב/האובייקט המעורר את החרדה. תגובה זו עשויה לעזור לחולה להתגבר על החרדה המציפה אותו , בכך שהוא נחשף שוב ושוב למצב הפובי עד שהפחד המתלווה אליו מתקהה בהדרגה. פוביות אצל ילדיםלפי מארקס (1990), פחדים נפוצים יותר בקרב ילדים מאשר מבוגרים, לעיתים קרובות הם מתעוררים ונעלמים ללא סיבה גלויה לעין. מכיוון שפחדים של ילדים עזים כל כך, קשה להפריד בין פחדים טבעיים שלהם לבין פוביות לא נורמאליות. טיאנו ואחרים (1997) מציינים שפחדים וחרדות הם חלק מילדות רגילה. כשהחרדה מסייעת להתארגן זו חרדה פונקציונלית . לעומת זאת, כאשר החרדה גורמת לסבל ופוגעת בתפקודנו, מדובר בחרדה מזיקה. תגובות חרדה הן ההפרעות הפסיכיאטריות השכיחות ביותר בילדות. לפי גילאי (1977) , יש הסוברים שבמיוחד אצל ילדים צעירים לא ניתן להבחין בין פחד לחרדה משום שעדיין לא הבשילו אצלם התהליכים המבחינים בין סכנות פנימיות וחיצוניות, מציאות ודימיונות. מוריס וקראטוצ'ויל (1983), מציינים שאת התפתחותה של הפוביה ניתן להסביר על פי מספר דרכים: הסבר אחד מתייחס לתיאוריית הלמידה החברתית- הפחד מתפתח כתוצאה מלמידה משנית. הילד רוכש את הפחד או את ההתנהגות ההימנעותית על ידי צפייה ישירה במודל החשוף למאורע הטראומטי המפחיד ורכישת ייצוג סימבולי של המאורע הנצפה. הילד לומד להימנע מהאובייקט או מהמצב המעורר פחד על ידי צפייה בהתנהגות ההמנעותית של הוריו למשל, ובשלב מאוחר יותר אותם פחדים והתנהגות המנעותית מחוזקת על ידי ההורה. הירש (1980) מעלה כי פחדים וחרדות של ילדים ניתן להבין על רקע הסביבה בה גדלים ויחסיהם עם ההורים, מורים וחברים. להערכתו, ילדים בוחרים מודלים של אותו מין ( בעיקר הורה מאותו מין) ומשתמשים במודלים אלה יותר מאשר במודלים מהמין הנגדי, כדי ליצור דפוס התנהגותי לעצמם. לפי סגל (1999), התפיסות הפסיכו דינמיות רואות את החרדה כמושרשת ביחסי האוביקט של הילד עם הדמות המטפלת. הקשר בין התינוק להורה הוא תנאי לקיומו ולביטחונו הרגשי. כאשר הילד גדל, בטחונו תלוי פחות בנוכחות הפיסית של ההורה ויותר בתפיסתו אותו כדמות מהימנה וזמינה ריגשית. בקרב ילדים רבים הסובלים מחרדות שונות, ניתן למצוא דפוס התקשרות לא בטוח, הקשור להפרעה בקשר עם הדמויות המטפלות. לפי טיאנו ואחרים (2001), חרדת פרידה הינה השכיחה ביותר בקרב ילדים צעירים (גילאי 7-8) ותסמיניה העיקריים הם גאגה מפני אובדן או נזק שייגרם להורה או לדמויות ההתקשרות, דאגה שאירוע חיצוני יפריד את הילד מהוריו, פחד להיפרד מההורים והתנגדות להישאר לבד , פחד לישון שלא בנוכחות ההורה, סיוטי לילה חוזרים הקשורים לפרידה, תופעות סומטיות שונות. רבים מהילדים הסובלים ממצב זה נוטים להפריע, ליהיות תובעניים ולדרוש תשומת לב מתמדת. מחשבה על פרידה מתוכננת עלולה לעורר בהם דכדוך ועצבות, תחושה שאינם אהובים, רצון למות ותחושה שאחיהם מועדפים. הסבר הגישה הקוגנטיבית- קונסרקטיביסטית לבעיההתיאוריה ההתנהגותית המסורתית, אשר התייחסה רק למרכיבים הגלויים של התנהלות האדם, ראתה בהתנהגויות או בחרדות לא תואמות ככאלו שנלמדו והותנו במהלך חיי הילד . כלומר, הילד "לומד" אסוציטיבית שהאירוע החרדתי בא בעקבות אירוע מסויים אחר (טיאנו ואחרים, 2001). הגישה הקוגנטיבית , אשר התפתחה מהגישות המסורתיות, מתייחסת גם לחלק שאינו גלוי- ומסבירה התנהגות ותגובות אנושיות כמושפעות לא רק מאירוע חיצוני, אלא בראש ובראשונה מהתהליכים הקוגנטיביים הפועלים אצל האדם בתפיסת אותו אירוע , כגון: אמונות, עמדות, מחשבות ורגשות (רונן, 1992). לפי אליס (1962, אצל מלקינסון, 1993), התנסותם הרגשית וההתנהגותית של אנשים נקבעת על פי ההערכה שלהם את האירועים בחייהם ולא על פי האירועים עצמם. כלומר, אנשים אינם מגיבים ישירות לאירוע הנתון, אלא תגובתם קשורה להערכות שהם מחזיקים בנוגע אליו ואל עצמם. התנהגויות ותגובות לא רציונליות מונעות על ידי חשיבה ואמונות לא רציונליות. לפי בק (1976), ניתן לגלות אצל אנשים תפיסה עקבית של מאורעות , שיש בהם הטיה לכיוון דכאוני או חרדתי. כמו כן הוא מתאר עיוותים בחשיבה כגון: הכללת יתר, חשיבה דיכוטומית והפשטה סלקטיבית. באופן זה ניתן להסביר חרדות אצל מבוגרים וילדים , כתולדה של דפוסי חשיבה ותפיסת מאורעות מוטית לכיוון החרדתי דיכאוני. לפי רונן (1992), באופן זה ניתן להמחיש כיצד חרדת פרידה קשורה לתפיסות, לעמדות, ציפיות , רגשות ואמונות של הילד- אשר מביאות להתנהגויות החרדתיות והנמנעות ומקשות על שינוי המצב.
2.א תוכנית ההתערבותעל מנת להתמודד עם חרדת הפרידה של בר, בחרתי בתוכנית התערבות על פי מודל חיזוק שליטה בהתנהגות (חש"ב) של רונן (1997). לפי טורסן ומהוני(1974) אצל רונן (1997), המושג שליטה עצמית בא לתאר קשת של התנהגויות שהאדם מבצע מתוך בחירה חופשית, תוך ויתור על התנהגות שמושכת אותו, לטובת התנהגות רצויה יותר. שליטה עצמית אם כך, היא התנהגות שביצועה מחייב התגברות על סיטואציות לא נעימות , למציאת פיתרון יעיל בכדי להתגבר עליהן. רוזנבאום (1983), מתייחס ליכולת למציאת פיתרון לבעיות הקשורות לשליטה עצמית במונח תושיה נלמדת , וממשיגו כאוסף התנהגויות שכליות, המאפשרות לאדם להתמודד עם רגשותיו, מחשבותיו וכאביו, המפריעים לו לתפקד באופן יעיל ולהשיג את מטרותיו. מושג זה מדגיש את העובדה כי ניתן ללמוד כיצד לפתח תושיה ולהרחיב את מאגר הפתרונות האפשריים להתמודדות עם קשיים. תוכנית התערבות זו מתבססת על התפיסה כי בעיות התנהגות רבות בקרב ילדים הן תולדה של דפוסי חשיבה מוטעים וקושי בשליטה עצמית. כמו כן, התוכנית מתבססת על ההנחה כי הילד מסוגל לקחת אחריות על התנהגותו הבעייתית , להתמודד איתה, לרכוש כלים לשליטה עצמית ולשנותה. לכן תוכנית זו ממוקדת בשינוי דפוסי חשיבה , בינהם תפיסת הבעיה ותפיסת הילד את עצמו ואת יכולתו להתמודד עימה, וכן רכישת כלים לשליטה עצמית בהתנהגותו. על פי תפיסה זו, כשהילד מפתח כלים לשליטה עצמית, הוא יכול להתגבר בצורה טובה יותר על קשייו ולשלוט בהתנהגותו, וכן להתמיד בשינוי שחולל לאורך זמן (רונן,1992: רונן , 1997). למודל חש"ב יש 5 שלבים המתייחסים לנושאים השונים בטיפול. ניתן להחליף את סדר השלבים או להתייחס לשני שלבים בו זמנית, על פי צרכי הילד במהלך הטיפול. השלב החמישי מלווה את כל הטיפול מתחילתו ואינו עומד בפני עצמו. איסוף מידע והערכה על פי רונן (1992), על המטפל בתחילת הקשר הטיפולי לעשות הערכה קלינית וחינוכית מקיפה של בעיות המטופל והכוחות העומדים לרשותו. הערכה זו מתבצעת גם עם המטופל ובודקת את רמת כישוריו, יכולתו להפעיל מיומנויות התמודדות, הערכת צרכיו ומהי ההתנהגות הרצויה מבחינתו. הבהרת ציפיות ומטרות הטיפול והבהרת תהליך ההתערבותכבר בתחילתו של הקשר הטיפולי עם הילד יש לקיים הבהרה של ציפיות ומטרות הטיפול. על המטפל להסביר לילד נהו הטיפול- במה מתמקד הטיפול, מהי דרך ההתערבות שלו ומה המטרה בסופו- ולקבל את הסכמתו ליציאה לדרך (רונן, 1992). שלב ראשון- שינוי תפיסות מוטעות*שינוי התפיסה שהבעיה נובעת מגורם חיצוני- לפי רונן (1997), ילד אשר סובל מבעיה עקבית, מפתח לגביה תפישה מוטעית שאינה פונקציונלית ואינה תואמת את המציאות. ברוב המקרים הוא נוטה להתעלם מחלקו בקיומה ותולה אותה בגורמים חיצוניים. כך הוא משחרר עצמו מאחריות לבעיה ומהתמודדות עם הניסיון לשנותה. על המטפל לעמת את הילד עם תפישותיו ואמונותיו המוטעות לגבי הבעיה. עליו להביא בפני הילד הוכחות שונות, אשר יערערו את אמונתו המוטעית כי הבעיה אינה תלויה בו אלא בסביבה. כמו כן יש לתת לו לבדוק ולחקור בעצמו את תפישותיו ולהיווכח שאינן תואמות את המציאות ויחד עימו לחפש תפישות חדשות מתאימות יותר. *הסבר לגבי הדרכים להתגברות על הבעיה ושינוי המצב- לאחר שהילד לומד כי הבעיה תלויה בו, על המטפל לשכנעו כי יש ביכולתו לפתור את הבעיה שנמצאת בשליטתו וכי ניתן ללמוד לפתור בעיות, כפי שלמד דברים רבים אחרים בחייו. חשוב בשלב זה לגייס את הילד לעבודה על הבעיה- לעזור לו להבין את כל הרווחים שיהיו לו מהתמודדות עימה והתגברות עליה- כך יעלה הסיכוי כי ישקיע מאמץ ויחולל שינוי בהתנהגותו (רונן, 1997). שלב שני- הבנת תהליך היווצרות הבעיהלפי רונן (1997), מחקרים הוכיחו כי שיתוף פעולה של מטופלים גובר כאשר הם מבינים באופן ברור מהו סוג הטיפול ולמה הוא מכוון. לכן חשוב שהילד יבין את מהות הבעיה ממנה סובל. הבנת הקשר בין המוח לגוף- לפי רונן (1997), יש להקדיש זמן רב להסברת הקשר הקיים בין המח לגוף ולעובדה כי כל פעולה שאנו מבצעים נובעת מפקודות שנשלחות מהמח. כך לומד הילד שהוא יכול להשפיע על פקודות אלה על ידי התערבות מחשבתית – על ידי החלפת פקודות ישנות בחדשות, או על ידי התנגדות לפקודות אוטומטיות שהמח שולח לגוף. במקרה של בר, המחשבה שגרמה לה להתנהגות הלא רצויה היתה שלעולם לא תיראה יותר את אביה וכי אביה ינטוש אותה ויעדיף את ילדי חברתו על פניה. ההבנה שמחשבות אלה גרמו לה להתנהגות הלא רצויה ולתחושות הקשות, איפשרה לה להיווכח שהתנהגותה אינה כורח המציאות החיצונית וכי היא יכולה לשנותה. שלב שלישי- פיתוח רגישות לגירויים פנימייםשלב זה ברובו ממוקד בתרגילים שנועדו לחזק את רגישות הילד לבעיה ממנה סובל. עליו ללמוד לזהות את הגירויים הפנימיים שלו, עוצמתם ותכיפותם. מטרת התרגילים היא להביא את הילד לשלב בו יוכל לזהות מהם הסימנים הפנימיים המרמזים על כך שהבעיה מתקרבת. לכשילמד להבחין בהם יוכל ביתר קלות להתגבר על הבעיה (רונן, 1997). שלב רביעי- פיתוח שליטה עצמיתבשלב זה הילד כבר מוכן להתחיל לשנות את התנהגותו. פיתוח שליטה עצמית מבוסס על תרגולים שונים של שליטה עצמית, בתנאים סטריליים במהלך הטיפול ובתנאי היומיום בבית. בסיוע המטפל הוא לומד לשמור על אמונו וביטחונו העצמי, גם כשאינו מצליח במשימה כלשהי (רונן, 1997). בשלב זה החלה להשתנות התנהגותה של בר. הביטויים החריפים לחרדת הנטישה שלה פחתו בהדרגה הן בתדירותם והן בעוצמתם. שלב חמישי- הפחתת הבעיה המפריעה, שימור השינוי והערכתושלב זה נמשך למעשה לאורך כל התהליך הטיפולי ואינו עומד בפני עצמו. הדגש הוא על תצפית עצמית , הערכה עצמית וחיזוק עצמי- שלושה מרכיבים שפותחו על ידי קפנר (1970), כמודל להשגת שליטה עצמית. השימוש בשלושת המרכיבים הללו תורם להעלאת ביטחונו העצמי של הילד ולשיפור יכולתו להתמודד עם בעייתו. *הדרכת הורים-בכל תוכנית התערבות עם ילד, קיימת חשיבות מרכזית בהדרכת הורים במקביל לתהליך הטיפולי שנעשה עם הילד. לפי רונן (1997), פחדיהם של ילדים מחוזקים לעיתים קרובות על ידי הוריהם. הילד הפוחד זוכה לתשומת לב מרובה, המפריעה לפיתרון הבעיה, כיוון שגלום בה רווח מישני רב ערך עבור הילד. לכן, קשה לטפל בפחדים של ילדים ללא גיוס ההורים לטיפול והדרכתם, כך שיפחיתו את תשומת ליבם הניתנת לילד סביב פחדיו, ויגבירו את תשומת ליבםאליו, בתגובה להתנהגות בוגרת ומגברת. במקרה של בר, חלק קריטי בטיפול היה גיוסו של אביה לתהליך הטיפולי, תוך הסברה והדרכה נוקבים, בקשר להשפעה של התנהגותו על תגובותיה של בר. האב גוייס על מנת לחזק את ביטחונה של בר בקשר יותר קבוע ורציף עימו, כאשר התחייב לימים קבועים מראש ולהסדרי תחבורה שאינם כוללים ילדים נוספים... 2.ב יתרונות וחסרונות של תוכנית ההתערבותלתוכנית המוצעת כאן יתרונות רבים להערכתי: *בעזרתה תוכל בר לרכוש כלים לשליטה עצמית ותושיה נלמדת אשר יעזרו לה בהתגברות הן על חרדת הנטישה שלה והן על קשיים נוספים בחייה, בהווה ובעתיד. *התוכנית מכוונת לשינוי קוגנטיבי של עמדות ותפיסות לכיוון חיובי ואופטימי, אשר יאפשר בהמשך ביסוס השקפת עולם ועמדות קוגנטיביות חיוביות, בטוחות, סתגלניות וריאליות. היא תאפשר לבר לחזק את תחושת השייכות הבסיסית שלה ולשנות "טעויות" בתפישתה את עצמה, את החיים ואת האחרים. *התוכנית מתאימה לילדים כיוון שמתמקדת בכאן ועכשיו ובטכניקות ברורות ופשוטות הניתנות ללמידה ולהפנמה במהירות יחסית. *התוכנית מעמידה את הילד במרכז ומעצימה אותו- היא רואה בו את ה"מומחה" לבעייתו ולתיקונה. היא מעבירה אליו את האחריות לשינוי ומחזקת את תחושת היכולת שלו להתמודד עם קשייו. *המגוון הרחב של טכניקות ההתערבות מאפשר התאמתן לכל ילד ולכל בעיה לפי הצורך. עם זאת, מתנגדי הגישה עלולים לראות בהתערבות זו פשטנות יתר והתעלמות ממקורות הבעיה. לפי סגל (1999), לפי מצדדי הגישה הפסיכואנליטית, לא ניתן באמת לפתור בעית חרדה על ידי טיפול בסימפטומים הגלויים, אלא יש לטפל במקורות העמוקים והלא מודעים של הבעיה, בכדי להביא שינוי אמיתי.
ראוי לציין
שלדעת כותבי העבודה המשתייכים לזרם הקוגנטיבי
(אדלר), הגישה הטיפולית הקוגנטיבית- קונסטרוקטיבית,
הינה הגישה המתאימה ביותר לטיפול בילדים.
סיכוםעבודה זו עסקה בנושא טיפול בפחדים וחרדות, תוך התבססות על תיאור מקרה מהשדה של בר, ילדה בת 7, הסובלת מחרדת פרידה מאביה. בחלקה הראשון של העבודה תואר בפירוט תיאור המקרה של בר וניתנה התייחסות לסיפרות רלוונטית בתחום זה. בחלקה השני תוארה תוכנית התערבות המבוססת על מודל חיזוק שליטה בהתנהגות של רונן (1997), על פי הגישה הקוגנטיבית- קונסטרקטיביסטית.
בהמשך, הוערכה
תוכנית ההתערבות, תוך הצגת יתרונותיה וחסרונותיה.
אנו מודים
לפרופ' תמי רונן על ההזדמנות הלימודית שהוענקה
לנו בקורס זה ומאמינים שהידע החדש שספגנו,
יהיה לנו לעזר רב במסגרת ההתערבויות העתידיות
שנעשה. תודה. |
| < Prev | Next > |
|---|